אין הפרדה בין רוח לחומר: על הקושי של נשים עם שליחות לגבות כסף 

לנשים שפועלות מתוך שליחות, יש קריאה פנימית לעזור, להדריך ולהשפיע
לטובה דרך העשייה שלה.

אישה אשר פועלת מתוך שליחות, פותחת את ליבה , יוצרת ומכינה מתוך רצון אמיתי לשפר את העולם, תוכנית, מוצר או תהליך שיכול לשנות חיים ואז, כפי שעושים בכל פיתוח מוצר או שירות:

מגיע הזמן שצריך לתמחר את המוצר
מגיע הרגע שבו צריך להחליט מה גובה התשלום לשירות
או מוצר ופתאום… משהו מתכווץ.
תחושת אי נוחות עולה וקול פנימי לוחש:
“אולי זה מחיר גבוה מדי?”
“אולי זה לא ראוי לגבות כסף על משהו שאני עושה מתוך שליחות?”
או מחשבות כגון "מה אם יש כאלו שזקוקים לי ולא יפנו אלי בגלל המחיר?"

בבסיס הספקות האלו שעולות ישנה תהייה אחת:
האם זה לגיטימי לגבות כסף על עשייה שמגיעה מהלב, משליחות?

זהו בהחלט פער שקיים אצל הרבה נשים.
פער בין הנשמה שרוצה לחלוק באהבה ללא גבולות , להיות נגישה לכולם ולהיות בנתינה אין סופית, לבין הגוף, העסק, המציאות והחיים, שכדי להתקיים הם זקוקים  להזנה, לביטחון,
לשפע – ולכסף.

פער אשר מוביל לתחושת קונפליקט, דילמה פנימית.

הדילמה הזאת ליוות אותי במשך שנים, עם הזמן הבנתי שאני ממש לא  היחידה שמתקשה בנושא
זה ונשים רבות חוות את אותו קונפליקט.

הקונפליקט הזה פועם בעיקר בנשים שפועלות מתוך ייעוד נשמתי עמוק, נשים אשר מביאות ריפוי ושינוי מהמסע הפנימי האישי שלהן. 

זה קורה כי כאשר אנחנו מחוברות לכל כך הרבה אור ולנתינה טהורה, גביית כסף נתפסת בטעות כ"חילול הקודש", כפגיעה ו"לכלוך" בכוונה האמיתית שלנו ואף בשליחות עצמה.

בגלל ספקות כאלו יש נטייה להוריד במחיר או מנגד להשאר עם המחיר אבל בגלל שתחושת חוסר הנוחות עם המחיר נשארת ומתפתחת הימנעות בלתי מודעת לשווק את השירות.

כך נוצר מצב שמתוך כל הכוונות הטובות שלנו אנחנו בטעות מונעות מהשליחות שלנו להתקיים ולהתגשם.

מדוע לקיחת תשלום נתפס כמשהו בעייתי בעשייה מתוך שליחות:

תודעת ההישרדות מול תודעת ההגשמה

רבות מאיתנו נושאות בתוכנו תודעה ישנה – תודעת הישרדות. תודעה שאומרת שאם באתי לעזור, אסור לי "לבקש יותר מדי". שכדי להיות באמת רוחנית, אני צריכה להסתפק במועט. שנתינה טהורה היא נתינה שאין לה מחיר.

אבל התודעה הזו שייכת לעידן ישן – עידן שבו רוח וחומר הוצגו כנפרדים, עידן שבו נשים נשאו על עצמן את כאב העולם, והאמינו שהן צריכות "להציל" אותו לבד, גם במחיר של עצמן.

כיום – אנחנו חיות בעידן אחר. עידן ההגשמה. עידן שבו כל דבר שאנחנו רוצות – אנחנו יכולות לממש. אין דבר שעומד בפנינו כנשים, יוצרות, מנהיגות אור.

בעידן ההגשמה, הנשמה שלנו כבר לא רוצה רק לשרוד – היא רוצה להתממש. היא רוצה לבטא
את האור שלה, את השליחות שלה, את הידע, החוכמה והאנרגיה שהיא מביאה לעולם
בצורה מלאה, חופשית ומשגשגת.

לגבות כסף זו לא אגואיסטיות – זו המשכיות של הנתינה

הפחד לגבות כסף נובע לעתים קרובות מתפיסה שגויה: שאם אני פועלת מתוך שליחות, גביית תשלום על העשייה שלי תהפוך אותה ל"רוחנית פחות".

אך האמת היא, כשאת גובה כסף על השירות שלך, על התהליך שלך, על האור שאת מביאה –
את לא "מוכרת רוחניות", את מכבדת את עצמך.
את מכבדת את הדרך שעברת, את הלימודים, את המסע, את השעות, את האנרגיה,
ואת הלב הפתוח שהשקעת.

והכי חשוב – את מכבדת את היקום. כי היקום פועל בתנועה של איזון: נתינה וקבלה.
אם את רק נותנת, בלי לאפשר לעצמך לקבל – הזרימה נעצרת. וכשאת עוצרת את הקבלה,
את בעצם חוסמת גם את היכולת שלך להמשיך לתת באמת מתוך מלאות.

לגבות כסף זו לא גאווה – זו הדרך שלך לאפשר לנתינה שלך להמשיך.
זו אמירה אנרגטית לעולם: "אני ראויה. השליחות שלי חשובה. והשפע שאני מקבלת מאפשר לי להאיר לעוד אנשים."

בעידן ההגשמה – רוח וחומר רוקדים יחד

זוהי ליבת העניין: אין הפרדה בין רוח לחומר. החומר הוא הביטוי של הרוח, הוא הכלי דרכו האור שלך פועל בעולם.

כשאנחנו לא מצליחות לגבות כסף – לעיתים נתקעת זרימת השליחות שלנו. הקושי הזה עלול
למנוע מאיתנו להשפיע לאורך זמן, לממש את הייעוד שלנו במלואו, ולהגיע לעוד אנשים.

כסף הוא כלי ולא מטרה. הוא המאפשר לנו להתקיים, להשקיע בעצמנו, להשקיע בהתפתחות
שלנו, בלימוד, ובהתחדשות שלנו. כי ככל שאנחנו משקיעות יותר בעצמנו, בחיבור שלנו
ובמסע שלנו, אנחנו חיות במקום שמגיע מהלב הפתוח, מקום שמאפשר לנו לתת באמת,
בלי פחדים, בלי חששות, בלי הגבלות.

כשאת משלבת בין העולמות – כשאת מאפשרת לשפע לזרום בעסק שלך, כשאת משחררת אשמה סביב כסף ומבינה שכסף הוא אנרגיה של אהבה – את בעצם מאפשרת לרוח שלך להתגלם במלואה.

רוחניות אמיתית בעידן הזה היא לא בריחה מהעולם – היא נוכחות מלאה בעולם. היא היכולת לחיות, לאהוב, להשפיע, ולהתפרנס מתוך חיבור לנשמה.

גביית תשלום נאות על העשייה שלך מאפשרת לעשייה שלך להתפתח ולהמשיך

לקיחת סכום נאות על השירות שלך יאפשר לך להמשיך לעסוק בתחום שלך ולהמשיך בנתינה ובריפוי. 

כולנו מכירות נשים כישרניות שפשוט לא הצליחו להמשיך בעיסוק הריפוי מכיוון שלא הצליחו לכלכל את הבית בעשייה הזאת

ישנם דרכים מגוונות לאפשר גם לכאלו שאינם מסוגלים לשלם לקבל את השירות שלך
ובעקבות כך העשייה הטובה שלהן לשלם על הטיפול שלך זה דבר נהדר וחשוב שיתקיים,
אבל הורדה כללית במחיר אינה הפתרון היחדי.

חשוב לזכור שאנחנו חיו בעולם חומרי, וכדי שנוכל להמשיך בעשייה שלנו אנחנו זקוקות לכסף.
אין זה אומר שאנחנו חייבות לסרנגנזה מהעולם.

וזה הרגע שבו מתחיל הריפוי

הריפוי הוא בחיבור שבין הרוח לחומר, בין הנתינה לקבלה, בין השליחות לקיימות, ובין השפע לנתינה.

זהו הריפוי של הדורות, של כל הנשים שנשאו אור גדול, אבל פחדו לקבל את התמורה הראויה.
והיום – זה משתנה. כי אנחנו כבר לא בעידן ההישרדות. אנחנו בעידן ההגשמה.

וזה אומר: שאת יכולה להיות שליחה של אור, ולגבות כסף באהבה. את יכולה להיות מאמנת, מטפלת, מתקשרת, מאמנת, יועצת – ולחיות בשפע.

באהבה,
עידית מרקו – מאמנת עסקית, שיווקית ותודעתית
האלכימאיות בעסקים – מלווה נשים ששואפות להגשים את ייעודן
ולייצר השפעה משמעותית בעולם.